וסרמיל: האיצטדיון נהרס, הזיכרון נשאר

בשנת 2019 נהרס האיצטדיון העירוני בבאר שבע ע"ש ארתור וסרמיל לטובת איצטדיון טוטו טרנר החדש. מי שבחרו לשמור על זיכרון שמו של ניצול השואה הצעיר היו תלמידי תיכון עתיד באר-שבע שפנו לעירייה בנושא ויזמו תכנית מרגשת וחשובה להנצחת זיכרון השואה

לקראת יום השואה שחל השבוע, קיימו לאחרונה בתיכון עתיד באר-שבע תוכנית ייחודית המעבירה את תלמידי התיכון מסע פרטי המנציח את זיכרון השואה. במסגרת התוכנית סיירו התלמידים של השכבות הבוגרות יותר באתרי הנצחה השונים ובראשם "מוזיאון יד-ושם" בירושלים. התלמידים למדו על האירועים ההיסטוריים והתהליכים החברתיים שהתקיימו עם עלייתו של השלטון הנאצי ועד לתום מלחמת העולם השנייה.

התלמידים השתתפו במגוון סדנאות, בין היתר, כאלו שעסקו בדילמות ערכיות איתם התמודדו היהודים בשואה וכן סדנא שעסקה דווקא בשואה שחוו יהודי מדינות צפון אפריקה. בעזרת משקפות של "מציאות מדומה" סיירו התלמידים באתרי ההנצחה בפולין, כשם היו נוכחים במקום.

בתוך כך, שמעו התלמידים לראשונה את סיפורו של הילד ארתור וסרמיל (1943-1936) בנם של יצחק ולילי (פרידמן) וסרמיל. שנספה במחנה מיידנק בשואה כשהיה בן 7 בלבד, ועל שמו היה קרוי האיצטדיון העירוני של קבוצת הפועל באר-שבע.

ארתור וסרמיל נולד ב-1936 בוורשה, פולין. בן יחיד ללילי ואייזק וסרמיל. כשפרצה מלחמת העולם השנייה, ההתחלה הרגועה, האווירה השקטה והבטוחה לא רמזה על שעתיד היה להתרחש. המפנה שתוצאותיו על העם היהודי היו הרות הגורל, השפיע גם על משפחת וסרמיל מפולין. בשנת 1943 המשפחה נשלחה למחנה מיידנק, מחנה בו נרצח ארתור, כשנזרק לבור כאילו היה צעצוע שאף אחד לא חפץ בו. נשמתו הטהורה של הילד בן השבע נגזלה מעולם החיים ובאותו רגע החליטה לילי אימו, שלא תביא עוד ילדים לעולם. אף תמונה של ארתור לא שרדה את הטבח הנוראי, אבל אימו, לילי פרידמן וסרמיל, לא הייתה מוכנה שזיכרון בנה ייעלם.

לילי הועברה למחנה אושוויץ ובכך נפרדה לעולמים גם מבעלה אייזק. ב- 18.1.1945 פונתה מהמחנה אל גרמניה. לימים, עם סיום המלחמה, החליטה לילי לעלות לארץ ישראל עם חבריה השורדים: "ידידי אז, ובעלי לעתיד, סלומון פרידמן ואני נסחפנו בזרם העולים לישראל, אז נפגשנו אנו לראשונה עם דר' דוד פסט שגם הוא עלה מפולין כשהקשרים מתהדקים וידידות אמיצה נקשרת בין משפחותינו".

מאוחר יותר שימש דר' פסט כרופא של הפועל באר שבע בין השנים והיה זה שהכיר ללילי את עולם הכדורגל. לעיתים היו משוחחים על ארתור: "היא הייתה זורקת משפטים פה ושם על בנה ואני הייתי מזכיר לה את ארתור כי הייתי קרוב לו מאוד בגיל שהוא היה אמור להיות". בדצמבר 1988, שש שנים אחרי שאיבדה את בעלה השני, סולומון, החליטה לילי להנציח את זיכרון בנה ותרמה כספים רבים לשיפוץ אצטדיון הכדורגל המיתולוגי של בירת הנגב. "אני זוכר את הטקס של הענקת השם לאצטדיון הכדורגל בבאר שבע. אמרתי ללילי שאחד הדברים היפים ביותר יהיה להנציח את שמו בכך שהאצטדיון ייקרא "וסרמיל" ויקימו קבוצה של נערים וילדים שהיא תהיה הספונסרית שלה", סיכם דר' פסט.

לאור הסיפור המרגש תהו התלמידים כיצד ממשיכה עיריית באר-שבע להנציח את זכרונו של וסרמיל גם לאחר הריסתו של האיצטדיון הנושא את שמו ופנו לדוברות העירייה בשאלה זו. בתגובה השיבה העירייה כי באר שבע הנציחה את שמו של ארתור וסרמיל בקריאת מגרשי האימונים בקריית הספורט, ובקריאת רחוב על שמו בקריית הספורט, בסמוך לאצטדיון טוטו טרנר והיכל הקונכייה.

ב"מוזיאון ניר גלים" פגשו התלמידים את שורד השואה דוד לייטנר (דוגו) שמנהגו הפרטי לאכילת פלאפל כזיכרון לרעב העז שחווה בשואה, הפך בשנים האחרונות למבצע זיכרון לאומי שסחף אחריו רבים.

מאיר אבן שימול, מנהל תיכון עתיד באר-שבע סיפר למקומונט חדשות באר שבע על התוכנית: "תכנית הלימודים הייחודית שבנינו בנושא השואה אפשרה לתלמידים להיחשף בדרכים יצירתיות לזוועות בתקופה הכי האפלה שידע העם היהודי, לחזק את זהותם היהודית ולבסס את חשיבות קיומה של מדינתנו לביטחון כולנו על מנת  שתקופות פסולות כאלו, לא ישובו בשנית בהיסטוריה האנושית כולה".

תוכנית לימודית זו, שתגיע לשיאה בטקס יום הזיכרון שיערך בבית הספר ולאחריו ישתתפו התלמידים בהרצאתו המרגשת של שורד השואה יוסף שולט, בן ה-92 מהונגריה שהשתתף בשנה שעברה בפרויקט "מעלים זיכרון"- נוסדה לאור ביטול המסעות לפולין שנבע מחוסר הוודאות בתקופת הקורונה וההתבטאויות של ממשלת פולין נגד מסעות אלו.