ריפוי באומנות ותרבות: תיאטרון באר שבע בערב מיוחד של שירים מהלב

מאז השבעה באוקטובר, בלב התופת ואחריה, אנשים נאחזו בשירים. נאחזו בהם כדי לנשום, כדי להתחזק, כדי להבין את רגשותיהם וכדי להשיב לעצמם אוויר לנשימה.
מתוך ההבנה הזו, בציון שנתיים לאותה שבת נוראית, פנה תיאטרון באר שבע לקהל הרחב ופרסם קול קורא לשליחת שירים, קטעי כתיבה ומילים שליוו אנשים ונתנו להם כוח במהלך ה-7 באוקטובר ובתקופה הקשה שלאחריו. עשרות פניות מרגשות הגיעו, ומהן נארג ערב ״שירה באוקטובר״ ייחודי ומרגש, שמטרתו לחזק, להדליק בכל אחד ואחת אור פנימי ולתת כוח להמשיך קדימה ולהיבנות מחדש.

בין הפניות המרגשות שנשלחו, הייתה תשובתו של שלמה קורן, תושב כפר עזה, שסיפר שהשיר ״מתנות״ של אביתר בנאי, היה השיר שעזר לו בשעות הקשות במתקפה ב-7 באוקטובר. ״בכל השעות האלה בממ״ד, שעות שבהן היינו מנותקי קשר, באפלה גמורה, מצאתי את עצמי חושב המון על הילדים והנכדים שלי״ כתב קורן. ״בראש שלי התנגנה שוב ושוב אותה שורה: ׳כשאני יוצא מזה אני קונה מתנות לכולם…׳ הרגשתי איך השיר נותן לי כוח ותקווה שאני באמת יוצא מזה. דמיינתי איך אני פוגש את הבנים שלי, את הכלות שלהם, את הנכדים המתוקים שלי ואיך אני פשוט עובר אחד אחד ונותן מתנות לכולם.״

במהלך חודש אוקטובר עלה על במות הדרום אירוע ייחודי ומרגש, ערב ״שירה באוקטובר״. המופע הוצג לראשונה באופקים, במעמד משפחות שכולות, חבר הכנסת אלמוג כהן, ראש העיר איציק דנינו ורעייתו עליזה דנינו מנהלת אגף תרבות בעיריית אופקים, הרב שלמה עזרן- סגן ראש עיריית אופקים, דורון אלוני- מנהל בית יד לבנים אופקים וכן מכובדים נוספים. לאחר מכן הועלה המופע פעם נוספת בתיאטרון באר שבע, ובחודש פברואר 2025 צפוי לעלות גם במוזיאון תל אביב לאמנות.

האירוע נערך בבימויה של איה קפלן, בליוויו המוסיקלי הייחודי של שאול בסר, שאחראי גם על הביצוע על הבמה. את החומרים איתר וליקט אמיר פתר, עיצוב החלל והתלבושות של סבטלנה ברגר, הווידיאו עוצב על ידי יערה ניראל, התאורה בידי אמיר קסטרו, וההפקה בידי קרל כץ. על הבמה השתתפו אפרת בוימולד, שמעון מימרן, נעמי אורן, שאול בסר, דני שפירא ומאיה עוז.

האירוע, שהופק בתמיכת אגודת הידידים של התיאטרון, מבקש להשמיע את קולותיהם של תושבי הדרום, חבל ארץ יפהפה שהפך באותה שבת לשדה קטל וכאב, אך ממשיך, למרות הכול, לפעום באהבה ובחיים. בערב הזה, התיאטרון מבקש לא רק לנחם, אלא גם להזכיר את הכוח המרפא של האמנות, של השירה ושל הקהילה.